המחלה שאינה נגמרת

לעיתים קרובות מגיע לקליניקה ילד שהוריו אומרים לי, “הוא כל הזמן חולה”, “הוא תופס כל מה שזז”, “הוא עוד לא גומר עם משהו אחד ומתחיל משהו חדש”. אנחנו קוראים לזה המחלה שאינה נגמרת או L.P.F – Lingering Pathogenic Factor – פתוגן נכנס לגופו של הילד ונשאר. מבחינתנו הילד לא באמת “חוטף” בכל פעם משהו אחר, אלא בכל פעם חולה שוב באותה מחלה ששוכנת בגופו. 

ג’וליאן סקוט (מומחה ברפואה סינית לילדים) הסביר זאת פעם כגנב שפורץ לך הביתה ותופס את אחד החדרים, ובכל פעם שאתה ישן או יוצא מהבית הוא עושה בבית כבשלו – חגיגה.

מה גורם ל – LPF?

יש כמה גורמים ברורים לתופעה. 

המצב הראשון הוא שהילד חלש ואינו מצליח להתגבר לבדו על המחלה. הילד יכול להיות חלש מלידה (קונסטיטוציה או היריון), ייתכן שהתזונה שלו לא מטיבה עימו מבחינת איכות וכמות, ויכול להיות שמצבו הרגשי עדין יותר בגלל מעבר לגן, גמילה מהנקה, הצטרפות אח חדש למשפחה ועוד. במצב כזה קשה יותר לילד להתמודד עם כל פתוגן הנכנס לגופו ולסלקו. ילדים רבים מוחזרים לגן עוד לפני שהבריאו לגמרי ואינם מחלימים מהמחלה עד הסוף.

המצב השני הוא מצב שבו הפתוגן חזק מאוד. הילד מצליח לעבור את השלב האקוטי של המחלה (שלב החום), אבל אז המחלה תופסת את מקומה ומפעילה תגובה כרונית של מערכת החיסון. דוגמאות טובות למחלות אלה הן מחלת הנשיקה (Infection Mononucleosis) או שעלת.

לשני גורמים אלא מצטרפים החיסונים. החיסונים הם פתוגן הנכנס לגוף שלא בדרך הרגילה, הוא מוחדר לגוף ישירות למחזור הדם ויוצר לעיתים קרובות תגובה כרונית של מערכת החיסון. ילד מקבל בשנת חייו הראשונה מעל 30 חיסונים, מערכת החיסון שלו עדיין רכה ולא בשלה, ולעיתים אינה עומדת בעומס ונוצרת תגובה מתמשכת לחיסון.

התרופות הניתנות לילד כדי להתגבר על הפתוגן שנכנס, כגון אנטיביוטיקה וסטרואידים, יכולות להביא לשיפור ניכר במצבו לפרק זמן קצר ולעיתים אף מצילות חיים. עם זאת, לכל תרופה הניתנת לגוף יכולות להיות תופעות לוואי בטווח הארוך. לכל תרופה יש איכות אנרגטית מסוימת הנשארת בגוף זמן רב לאחר שסיים לקחת את התרופה. במקרים רבים הילד מתחיל להגיב לתרופה שקיבל, שוב מאובחן כחולה ושוב מקבל את אותה התרופה ונוצר מעגל קסמים.

למה גורם LPF?

התופעה יכולה לעמוד מאחורי מצבים כרוניים רבים שמהם סובלים ילדים:  

• דלקות אוזניים חוזרות
• נוזלים באוזניים וירידה בשמיעה
• דלקות גרון, שקדים מוגדלים ופוליפים
• הפסקות נשימה בלילה
• נזלת כרונית
• שיעול כרוני או אסתמה
• אלרגיות
• חולשה ומחלות חוזרות
   

לאחר שהפתוגן נכנס לגוף, הוא יכול להישאר בו שנים רבות ולגרום לחוסר איזון בגיל המבוגר. לעיתים הפתוגן “נעלם לכמה שנים” ואז ברגע מסוים, רגע של משבר או שינוי הורמונלי הוא שב ותוקף את האדם וביטוייו רבים ומגוונים. מכאן גם נובעת החשיבות הגדולה של טיפול במצב זה. האפשרות שלנו לטפל ולסלק את הפתוגן מהגוף מבטיחה לא רק תוצאות בטווח המיידי אלא גם בריאות בטווח הארוך.  

אבחנה:

האבחנה של LPF נובעת ממצב כרוני הנמשך מכמה חודשים עד שנים. יכול להיות מצב הנמשך בהפוגות או מופיע במחזוריות מסוימת. הפגיעה תהיה רב-מערכתית ונראה כי יש חולשה או היחלשות של הילד המלווה בסימנים ובתופעות המאפיינות. כמעט תמיד נראה נפיחות של בלוטות לימפה (ראה איור). נפיחות כרונית בבלוטות נחשבת לסימן המפתח.

פרוגנוזה וטיפול:

הפרוגנוזה בטיפול ב-LPF היא טובה, אך הטיפול לוקח זמן! אין כאן תרופות קסם וגם לא קיצורי דרך. הטיפול ייקח כמה חודשים והפרוגנוזה תלויה בכמה גורמים:

• החוזק האנרגטי של הילד 
• גיל הילד
• כמות התרופות שקיבל
• אם עבר ניתוח
• הקונסטיטוציה של הילד ונטיות משפחתיות
• עוצמת הפתוגן ואורך הזמן שהוא נמצא בגוף
• שיתוף הפעולה וההתמדה של ההורים בטיפול
  
  

בדרך כלל נמליץ על טיפול אחת לשבוע-שבועיים במשך כמה חודשים. עדיף לטפל לאורך זמן ולא טיפול אינטנסיבי כי לגוף נדרש זמן ההחלמה שלו, שלא יתקצר. טיפול אחת לשבועיים גם יעניק להורים אורך נשימה.

הטיפול המומלץ יכלול דיקור, תזונה וצמחי מרפא – אצבעוני המפקד.